לאבי היקר והחמוד שלום.
קבלתי את מכתבך ושמחתי לקרוא אותו, אם כי הכתב קשה לפענוח...
אבי , כתבתי לך בעיקר מפני שרציתי שפעם אחת תשמע בקולי ותנהג בסדר.
אני יודע שאתה לא אוהב הטפות מוסר. גם אני לא אהבתי את זה בזמנו.
אבל מגיע זמן שאי אפשר אחרת. הייתי בבית 11 יום והתרשמתי לא טוב מיחסך לאמא ואבא. אתה יודע שהם קצת דואגים, וזה שאני לא בבית הופך אותם נוחים לכעוס. אתה חייב להיזהר ולא להוסיף על זה. אם אתה חושב שהם לא צודקים, אל תכנס לויכוחים ובעיקר את תצעק, מפני שעל אמא ואבא לא צועקים אפילו אם נדמה לך שהם לא צודקים. אתה עכשיו אולי לא מבין כמה קשה בלי הבית, כמה שהבית חסר. אבל, כשתגיע לצבא ותעזוב את הבית תראה כמה שיחסר לך. זה לא כמו בטיולים או במחנות של הגדנ"ע או תנועת נוער, כשיוצאים מהבית לשבוע או שבועיים, אלא פה נוסעים הביתה פעם בשבועיים או יותר וחוזרים לצבא.
לכן, עשה לי טובה ואל תרגיז. דבר נוסף שרציתי לכתוב לך הוא בקשר ללימודים.
נהיה כנים עם עצמנו. אינך מתייחס ברצינות ללימודים. כשזה בא בכיתה י"ב עד לבגרויות אני יכול להבין, אבל בכיתה ט', בשנה האחרונה ברפורמה והראשונה בתיכון, זה חייב להדאיג....
רוני